הביזור החברתי

או: מאחורי ה- fediverse, היקום בו רשתות חברתיות מחוברות זו לזו והמשתמשים מתקשרים עליהן ללא גבולות, עומדת גם בשורה גדולה ברמת הממשק וחוויית המשתמש

חומות בעולם חווית המשתמש הן עניין אמביוולנטי. איש חכם אמר פעם: "בין שכנים טובים יש חומה גבוהה", וזה נכון פעמים לא מעטות, בוודאי במקרים של שירותים של אותה חברה, ולו רק מטעמי קניבליזציה. לעיתים הפרדה ברורה בחוויה מייצרת יותר ערך מאשר שילוב שלה עם אחרת, ודוגמא נפוצה היא ההפרדה בין אפליקציות שיווק, שליטה ושירות לקוחות, אצל מפעילות תקשורת. במבט על מדובר באחת ההתלבטויות הגדולות בבחירת ה- Roadmap המוצרי – הפרדת האפליקציות ל-  Stand-alone  ייעודיות, מול SuperApp שמכילה את כולן. ברמת החוויה, פעמים רבות השקת אפליקציות נפרדות ומפוקסות לשימושים ברורים היא הדרך הנכונה למניעת סרבול ובלבול.

חומות בין שירותים של חברות שונות הן כמובן חלק מהנוף העסקי של התעשייה כולה, ולעיתים אפילו חלק מיצירת אפיל של "אליטיזם", דוגמת הגן הסגור של אפל. אין הרבה הגיון עסקי בלתת לשירות מתחרה יכולת להשתמש בשירותים שהמוצר שלך מאפשר, אלא אם כן העוגה גדלה מכך, אבל קו פרשת המים עובר כנראה במקום בו ההפרדה המוחלטת בין שירותים דומים הופכת כלי ליצירת דיקטטורה ומונופוליזם. גם אם נשים בצד הפרות לא חוקיות של הוראות רגולציה ושוק חופשי למיניהן, בפועל, עולם האינטרנט, שהיה בראשיתו חזון של שיתוף ופריצת גבולות, הפך במקרים אין ספור לבדיוק ההיפך – אזור בו חומות חברות ה- BigTech החליפו את הגבולות המדינתיים של פעם.

ואם יש זירה בה חומות הענק הללו מתנוססות כה גבוה שצלן משליך על חיי היום יום של כולנו, זו ככל הנראה זירת הרשתות החברתיות. אין מה להכביר במילים, כמעט כולנו מכירים את זה, אבל בואו בכל זאת נתחיל, ודווקא מהמובן מאליו: המשתמש, שמעלה תכנים, פוסטים, סטוריז ובכלל חווה את חיי ה- Social שלו ברשת מסוימת, מגודר מלשתף באופן פשוט וקוהרנטי את תכניו ברשתות אחרות. למעשה, הוא צריך "לשכפל את התוכן" ולהפיצו, ע"ג אפליקציה אחרת, עם זהות נפרדת, מעניק לה דה-פקטו את השליטה על תכניו.

במילים אחרות, החומות החברתיות מביאות אותנו להיות בעלי כמה שמות משתמש, פרופילים, עוד ועוד קבוצות של חברים, מעריצים, בעולמות שונים ומנותקים, בזמן שכל הדברים האלה צריכים להיות שייכים לנו, ואנחנו צריכים להיות מסוגלים לגשת אליהם ולתקשר אותם בכל מקום. וגם לצרוך אותם מכל מקום. זה רחוק מאוד מחזון האינטרנט ודבר משמעותי מאוד בחיי היומיום של רובנו, עת ההשפעה של הפעילות ברשתות החברתיות משתרעת גם לאזורי צריכת החדשות, ניהול ושיווק עסקי וכדומה.

והיי, בואו נזכור במה מדובר – אלו רשתות חברתיות, זה לא on-boarding פשוט. צריך לבנות את קהל היעד שלך, לוקח זמן עד שאתה צובר תאוצה מבחינת עניין, ולכל רשת ממשק, טרמינולוגיה ואלגוריתם שונים. כך שהאופן בו כל אחת מהן פועלת כ"גן סגור" הופכת את החופש של המשתמש להביע את עצמו באופן נרחב למאוד מוגבל. ובטח מאוד מסורבל. אומנם האקלים האבולוציוני של הרשתות מביא אותן לחקות זו את זה עד שברמת הפיצ'רים כמעט ואין הבדל (כפי שהסברתי בפוסט ״׳בהשראת׳ פיצ׳ר אמיתי״), אך הכל מתרחש ב"מדינות" נפרדות, שביניהן גבולות מגודרים, והמקסימום שהן מאפשרות הוא "אזרחות כפולה" – ולא מעבר חופשי בסגנון אירופה של אחרי האיחוד.

מה שהקצין במיוחד בשנים האחרונות, הוא ההבנה שהפלטפורמות החברתיות הן גם מקום לא יציב. תחשבו על השינויים שהתרחשו ב- Twitter, שהפכה ל- X לאחר רכישתה ע"י אלון מאסק: התנודות מצד לצד, החלטות שמשתנות מהיום ליום ואופי שמקבל צביון אחר לגמרי. וזה קורה אצל כולן. בזמן הזה, מיליוני יוצרים למשל, שהקדישו שנים לבניית קהילת עוקבים בפלטפורמות השונות, מגלים בוקר אחד שהכל יכול להיעלם. האלגוריתמים משתנים, סדרי העדיפויות של החברה מתהפכים ופתאום הם מגלים שהם קבורים עמוק בתחתית הפיד.

המשתמשים חולמים על פלטפורמות שבהן הם לא כלואים. כאלו שאם ירצו לעזוב, יוכלו לקחת איתם לא רק את הפוסטים שלהם, אלא גם את כל רשימת העוקבים/חברים. מקום בו הם אינם מתנתקים מכל הקהילות רק בגלל מחיקת אפליקציה... מצחיק לחשוב על זה, אבל למעשה הכלי היציב היחיד באינטרנט לזהות אחת הוא... האימייל שלך. וזו גם אחת הדוגמאות הטובות למה היא דמוקרטיזציה של הרשת: המשתמש אינו חייב לכתוב, לארגן ולקרוא את כל ההודעות שלו באותה אפליקציה, ואינו נדרש להשתמש באותם כלים כדי לתקשר. לאפליקציות דוא"ל יכולים להיות ממשקים שונים, מדיניות פרטיות שונה, אפילו רעיונות שונים לחלוטין לגבי למה מיועד הדוא"ל. כל אפליקציה יודעת מהי כתובת אימייל, וכל כתובת אימייל יכולה לדבר עם כל אחת אחרת.

וכאן נכנס הרעיון של ה- fediverse, הניסיון לקחת את השליטה הריכוזית – Centralized - ברשתות החברתיות ולהעביר את הכוח למשתמשים. מדובר בעצם ב- ecosystem של פלטפורמות חברתיות מקושרות, המבוססת על פרוטוקול פתוח (לרוב ActivityPub) והמאפשרת למשתמש להעביר את התוכן, הנתונים וגרף העוקבים שלו בין רשתות שונות. ועכשיו, בשפה של בני אדם: תארו לכם שניקח את,Facebook  X, Instagram ו- Snapchat, ונקשר את כולם בצורה הדדית, כך שנוכל לפרסם כל דבר, מכל מקום, וכל העוקבים/חברים שלנו יראו את זה. וכמובן, אם נבחר לעבור מרשת אחת לאחרת, הכל עובר אתנו.

ומכאן השם fediverse: שילוב של המילים Federation ו-  Universe, יקום של פדרציית רשתות חברתיות שיכולות לתקשר האחת עם השנייה. וזה לא רעיון חדש – הוא בן עשרות שנים: חזון על איך האינטרנט צריך לעבוד המבוסס על פרוטוקול שקיים בפורמט כזה או אחר מאז 2014. הסיפור כאן הוא החיבור: במקום שכל הדברים שלך ב- Facebook יהיו רק ב- Facebook וכל מה שב- Snapchat יהיה רק ב- Snapchat, ה-fediverse מאפשר להם לפעול הדדית. וזה עולם (או יקום) שונה לגמרי.

השאלה שעולה עתה היא בעצם: אוקיי, זה מבוסס על פרוטוקול שכולם אמורים לפעול עליו, לא? אז צריך סטנדרטיזציה... וזה ממש כך. התשתית, כפי שציינו, העומדת בבסיס הסיפור היא בדרך כלל ActivityPub, פרוטוקול שגילו כבר יותר מעשור. ישנם גם פרוטוקולים דומים אחרים, אבל המגמה היא שהראשון יהפוך לברירת המחדל. והאמת שתכל'ס, זה לא כל כך משנה איזה פרוטוקול ינצח, רק שיהיה מנצח אחד. מה שנדרש הוא להגיע לפשטות וגודל מתאימים, כדי ליצור את המסה הקריטית המספיקה כדי להתמודד עם  אינספור האפשרויות לתקשר. הניסיונות להגיע לסטנדרטיזציה טכנולוגית כזו הם פקטור קריטי להצלחת צמיחתו של ה- fediverse.

אז כאמור, הרעיון והיכולות אינם חדשים, ובמשך שנים פעלו ביקום הזה שחקנים קטנים ושונים מאוד זה מזה, שבשל מורכבות טכנית וחוסר הצלחה להגיע למספר משתמשים מספיק, התקשו להתרומם. המפץ הגדול התרחש ב-2016, עת Mastodon, פלטפורמת microbloggingמבוססת קוד פתוח, הושקה, עם דגש על ממשק וחווית משתמש ידידותיים. הפלטפורמה שילבה באופן מאוזן את עיקרון הביזוריות – decentralization – יחד עם שימושיות, ועם הזמן משכה משתמשים שהתאכזבו והותשו ממדיניותה הקשוחה של Twitter, יחד עם חוסר הוודאות שהתעצם עם הפיכתה ל- X. צמיחתה של Mastodon היתה מהירה מאוד, ויצרה גדול עניין ביקום המתפתח ושפע של שירותים חדשים שהחלו לצוץ.

אז מה בעצם קורה פה? הביזור מונע מישות עוצמתית אחת, או כמה בודדות, מלהשתלט על ה- fediverse. כל רשת פועלת עצמאית, אך מתקשרת באופן פתוח עם האחרות, ויחד הן יוצרות רשת חברתית ענקית וחופשית, בה למשתמשים יש יותר שליטה על הנתונים שלהם, וכמובן על האינטראקציות חוצות הרשתות שלהם. ברמת החזון, ה- fediverse מעודד יצירת קהילות קטנות, בהן ניתן לנהל דיונים עמוקים ללא רעשי הרקע שברשתות המוכרות. ניתן ליצור שרתים לתחומי עניין ספציפיים, שם יתרכזו משתמשים בעלי עניין משותף. כל זאת כמובן, הפוך לחלוטין לעקרון (שהפך למאוד ברוטאלי) של הגלובליות ברשתות דוגמת Facebook ו- X, שם בפועל כל דיון משמעותי ממוסך ונעלם תחת הצפת הרעשים שמתפרצת מכל כיוון.

מכאן אנחנו מגיעים לעניין הפרסונליזציה של חוויית המשתמש, שהופכת לבשורה גדולה ביקום החברתי החדש. בואו נתחיל מנקודת הפתיחה – יש לנו עולם שלם בו רשתות חברתיות יכולות לקום יש מאין, ובבת אחת המשתמשים שלהם חשופים לפוטנציאל עוקבים עצום. זה מוריד באופן משמעותי את אחד מחסמי הכניסה הקריטיים לשוק - הן כרשת והן כהצטרפות כמשתמש. הרבה רשתות משמעותן גם הרבה ורסיות נישתיות ומיוחדות לקהלים וצרכים שונים. מה שאומר עבורנו – מבחר גדול של חוויות משתמש, הן ברמה הממשקית והן ברמת האג'נדה המוצרית. כל אחד יוכל למצוא את התמהיל, את אופן הניהול והשימוש המתאימים לו כדי להגדיל את הקהילה ואת האינטראקציות מולה.

ואם ניקח זאת לרמה הגבוהה יותר – זה מתחיל להישמע כמו DIY. עשה זאת בעצמך. מדובר בקוד פתוח, אז אם מתחשק לכם ממשק בגווני ורוד וצהוב – לכו על זה. הגמישות של ה- fediverse מאפשרת למשתמשים להתאים אישית את החוויה שלהם, מעיצוב ממשק ועד פיצ'רים מותאמים אישית. קהילת המפתחים תיצור, תשתף ותשפר את יכולות היקום, כך שברמה התאורטית, האפשרות לעצמאות ויצירת אקלים שמעודד שינויים וחדשנות תתרום להתפתחות ורלוונטיות רציפה. כל זאת אמנם עדיין לא כאן, אבל הבשורה ברורה – במקום שיש דמוקרטיזציה וביזור, הכוח עובר למשתמש, ומשם תגיע גם חדשנות והתקדמות בחוויית המשתמש והפרסונליזציה הממשקית.

אז כדי לקבל קצת התרשמות עד לאן הדברים עשויים להגיע, נתבונן קצת בשחקני המפתח ב- fediverse היום. מרחוק הם נראים די דומים - אך למעשה כל אחד מהם עם נישה וסיפור משלו.

ראשונה היא Mastodon שהזכרנו קודם, מי שהפכה לסמל ההצלחה של רשת חברתית מבוזרת בקוד פתוח במרחב החדש. על בסיס הקונספט של ה- fediverse, היא מאפשרת למשתמשים ליצור ולהצטרף לקהילות או אינטראקציות עצמאיות, שמקושרות ביניהם על-ידי כללים ומדיניות ניהול. מבנה זה מקדם אוטונומיה של משתמשים וגיוון תוכן תוך צמצום ההסתמכות על שליטה ריכוזית. האלטרנטיבה הזו לפלטפורמות המדיה החברתית המסורתית, הפכה את Mastodon לשחקן מפתח ב- fediverse, עם אג'נדה שיתופית, דגש על פרטיות, ביטוי חופשי, פעילות מונעת קהילתיות, וכמובן, דגש על חווית משתמש ידידותית ונהירה. 

פלטפורמת Microblogging מעניינת, שדומה ל- Mastodon אך יש בה גמישות גדולה יותר להתאמה אישית, היא Pleroma, שמבוססת על שפת התכנות Elixir. הפלטפורמה הזו מועדפת על-ידי הרבה משתמשים עם ידע טכנולוגי גבוה, שמסוגלים טכנולוגית לעצב בעצמם את חווית המדיה החברתית שלהם. המודולריות של Pleroma, מאפשרת לה לשלב פיצ'רים מיוחדים שאינם קיימים אצל המתחרות, ומתאימה מאוד למי שמעוניין ליצור חוויית משתמש פרסונלית.

פלטפורמה נוספת, שאף היא הפכה פופולרית בשל עייפות המשתמשים מתעלולי הרשתות המסורתיות (במקרה זה מ- Instagram) היא Pixelfed. התמקדותה של ה- Photo-Sharing-Platform הזו היא בשליטה ובפרטיות: הממשק שלה מוכר למשתמשים (פילטרים, אלבומים וכו'), אך האלגוריתם שבבסיסה אינו דוחף תוכן ממומן ופרסומות. גם היא, כמו Masterton, תומכת בפרוטוקול ActivityPub, וללא עומס ההפרעות של המדיה החברתית המוכרת, יש בה מקום אמיתי לכל מי שרוצה לשתף תוכן ויזואלי וגם לזכות במידה ראויה של חשיפה.

דיברנו מקודם על יכולתם של המשתמשים ב- fediverse "לחצות" את מה שהיו פעם חומות הענק בין הרשתות החברתיות, ונראה שהאופן בו נבנתה Friendica הוא הקרוב ביותר לזה. הפלטפורמה תומכת בפרוטוקולים רבים, לא רק ActivityPub אלא גם Diaspora הנפוץ ו- RSS העתיק. כיום, היא הפכה לסוג של אגרגטור חברתי: הבחירה הטובה ביותר עבור מי שרוצה לחצות את מגבלת ההפרדה בין פלטפורמות המדיה החברתית המסורתית, ולקבל יכולת מעשית להתחבר לכמעט כל רשת חברתית ביקום החדש. וברמה הממשקית, הפלטפורמה מציגה מגוון גדול של Templates ב- Themes שונים, צעד מרתק לגבי יכולתו של המשתמש למצוא לעצמו את חוויית השימוש המתאימה.

אם Pixelfed היא סוג של גרסת ה- Instagram ב- fediverse, אז PeerTube היא המקבילה המבוזרת  של YouTube. מדובר בפלטפורמה המאפשרת למשתמשים לארח שרתי וידאו משלהם ולהתחבר עם אחרים כדי לשתף את התכנים שלהם. גם כאן, הביזור מונע שליטה של רשת אחת, מקדם יצירת תוכן מגוון וחופשי, ומאפשר ליוצרים עצמאיים לפרסם ולשתף את מרכולתם מבלי להיתקל באלגוריתם מונע הפרסומות של YouTube.

ועכשיו סוג של הפתעה למי שלא מכיר את נבכי השקתה של Threads, וקרב הענקיות בינה לבין X. אז בנוסף להיותה כלי להתנגחות נוספת בין צוקנברג למאסק, Threads היא גם נציגתה של Meta (לפחות בתכנון המקורי) ביקום המתהווה של ה- fediverse. הפלטפורמה משתמשת בפרוטוקול ה- ActivityPub, מה שמאפשר לה עקרונית לתמוך בעקרון המרכזי של ההדדיות (על אף ביקורות לא מעטות נגד Meta בשל איטית ביישום השתתפות מלאה). למרות ההתקדמות האיטית בנושא, נוכחות של שחקן חזק כמו Threads, עם תמיכה של ענקית כמו Meta מאחוריו, מהווה חיזוק משמעותי בהתפתחותה של ecosystem נטולת גבולות ורב גונית כמו בחזון ה- fediverse.

האחרונה בסקירה היא BlueSky, פלטפורמה שתפסה כותרות רבות בעיקר משום שאחד מיזמיה הוא ג'ק דורסי, מי שהקים את Twitter. הפלטפורמה (שמכונה Bsky) היא עוף מעט מוזר בעניינינו – מחד, היא מתמקדת בפרוטוקולים פתוחים, עם כוונה מראש לפרק את שליטת הרשתות המסורתיות בנוף החברתי, מנגד, היא משתמשת בפרוטוקול AT, שבנוי ברוח הכללית, אך מאפשר גם ניידות חשבונות (היכולת להעביר את החשבון שלך מפלטפורמה אחת לאחרת). טכנית, קיימת מחלוקת האם יש כאן באמת שילוב אמיתי ב- fediverse, אבל בסופו של יום מדובר בפלטפורמה פופולארית יחסית, שלא ניתן להתעלם מהמקורות שהביאו להקמתה.

הסקירה הזו מביאה כאמור את שחקני המפתח ביקום המתפתח של ה- fediverse. אבל בנוסף להם צצות כפטריות אחרי הגשם (או אולי, אחרי הדרמות המתמשכות בשוק) פלטפורמות קטנות יותר, נישתיות מאוד, שניזונות מגל המיאוס מענקיות הרשת והתנודות הבלתי נפסקות באלגוריתמים ובאג'נדות שלהן. ציינו כבר את הצורך בסטנדרטיזציה של הפרוטוקול עליו יעבדו הרשתות הללו כדי לאפשר באמת את החזון מאחורי ה- fediverse, וציינו גם שאנחנו עדיין לא שם. האבולוציה של השוק תביא בסופו של דבר להחלטה על מי יהיה הפרוטוקול הנבחר, אבל עד אז, החלו ניסיונות ראשונים לתת פתרון ביניים, עוקף, אפילו עקום משהו, כדי להעניק למשתמש יכולות לנהל את יישותו בכמה רשתות במקביל, כיישות אחודה.

דוגמא מעניינת לפתרון כזה, מאוד טרייה שהושקה לא מזמן, נקראת Openvibe, סטארטאפ קטן מצ'כיה. לא מדובר כאן באיזה פיצוח מפתיע, או פריצה טכנולוגית שוברת שוק - הפתרון "המאולץ" הוא (כצפוי) יצירת סוג של Gateway ידידותי לעולם החברתי המבוזר. אבל היישום של האפליקציה לפתרון הבעיה ברמה המוצרית הוא מאוד keep-it-simple בקטע טוב. החברה יצרה מממשק אחד, שמאפשר למשתמש להישאר מחובר עם חברים ועוקבים ברשתות Mastodon, Bluesky, Nostr ובקרוב גם Threads, על גבי ציר זמן משולב. היא גם מציע את היכולת לשתף באופן חוצה-פלטפורמות פוסטים למספר רשתות בו זמנית.

אחת הבעיות עליהן התלוננו המשתמשים בפתרונות קודמים היתה ריבוי הפרוטוקולים החברתיים הפתוחים, וכיצד הם לא יכולים לתקשר זה עם זה ברשתות. למרות קיומם של כמה Gateways כבר היום, הם דורשים שרתים נוספים, mirror-accounts, opt-in וכד'. פתרון דוגמת Openvibe, לא דורש את הדברים הללו – רק חיבור החשבונות הקיימים של המשתמש. בחוויה כזו, יש פוטנציאל אמיתי להורדת מחסומי הכניסה למשתמשים חדשים שנכנסים למרחב המבוזר, ולאפשר חוויה דומה לסטנדרטיזציית הפרוטוקולים, שכה נדרשת למפץ הגדול של ה- fediverse לו רבים כל כך מייחלים.

אז כמה מילים לסיכום, מאותה נקודות מבט מוצרית שמלווה אותנו בבחינת התפתחותו של ה- fediverse: החזון של ביזור ודמוקרטיזציה של עולם הרשתות החברתיות, מביא איתו הנמכה דרמטית של חסמי הכניסה לשוק עבור פלטפורמות חדשות, וגם הקלה גדולה עבור המשתמשים: הן ותיקים, שיוכלו מעתה לנהל את הפעילות החברתית שלהם בצורה חוצת-פלטפורמות פשוטה וידידותית, והן עבור חדשים, שכל תהליך בניית יישותם במרחבי הרשתות (אותו onboarding מאתגר כל כך) הופך באחת לעניין שתלוי בעיקר ברמת ההשקעה שלהם בתכנים ותכנון חכם של הפצתם, ולא בקושי טכני שהוא פועל יוצא של שליטת הענקיות במרחב.

וכאן, עולם שלם של חוויות משתמש שונות, ייעודיות ופרסונליות, נפתח לפנינו. ברמה הבסיסית: ריבוי רשתות, פירושו ריבוי ממשקים, שפירושו (בשל העובדה שכל הרשתות בעולם המבוזר מאפשרות גישה לכולן) – יכולת לבחירה אמיתית של המשתמש באיזה ממשק הכי מתאים לו לפעול. וברמה הגבוהה יותר: הפלטפורמות החדשות יאפשרו ליותר ויותר משתמשים לעצב ולבנות בעצמם את הממשק המתאים להם - הן ברמת העיצוב והן ברמת הפ'יצרים. לא תהיה להם ברירה – זה יהפוך בשלב מסוים לדרישת סף של המשתמשים. ועולם כזה, בו כל משתמש יכול לבנות לעצמו חוויה פרסונלית משלו, הוא הגשמת החלום הגדול של כל מנהל מוצר שחוויית המשתמש האולטימטיבית עומדת לנגד עיניו.