הסלון החברתי - מה עומד מאחורי שירות המשחקים החדש של נטפליקס בטלוויזיה

ענקית הסטרימינג מציעה לראשונה ארסנל Party Games על מסך ה- TV, שרחוק לכאורה ממה שדורש גיימר ממוצע. האם זו פשרה מול האתגרים הטכנולוגיים או שהמטרה אחרת לגמרי

בשלהי שנת 2001, היה עולם הטכנולוגיה עסוק במשחקי ניחושים של מה עומד מאחורי פרויקט "ג'ינג'ר". מהנדס גאון בשם דין קיימן, שהתפרסם כשהמציא את משאבת האינסולין הראשונה, עסק במיזם סודי, שגובה במשקיעים בולטים כמו סטיב ג'ובס, ג'ף בזוס ומייקל דל, תוך שמירה על סודיות מוחלטת. רק רמזים מעורפלים דלפו על ההמצאה החשאית. אמרו שהיא תשנה את הערים, תייתר את המכוניות ותמציא מחדש את אופן ההליכה של בני האדם. כל פרט קטן על "ג'ינג'ר" פורסם בהבלטה וזכה לסיקור עולמי נרחב – אבל בפועל, לאף אחד לא היה מושג במה מדובר.

ב- 3 בדצמבר הופיע קיימן בתכנית הבוקר של ABC מול מיליוני צופים, והציג את המצאתו – הסאגווי. מרבית העיתונאים ואנשי הטכנולוגיה התלהבו תחילה, ודיברו על מוצר שהוא "תחליף הליכה", כלי משנה מציאות עירונית שיעשה מהפכה בעולם התחבורה. אבל כשהחלו אנשים מן היישוב להתנסות במוצר, התחלפה הצפייה באכזבה גדולה מחוויית השימוש – הכלי דרש עקומת למידה לא פשוטה, לא היה אינטואיטיבי לתנועה, ובעיני לא מעט משתמשים פשוט נראה מגוחך. המחיר היקר לעומת אופניים או קורקינט, היעדר תשתית עירונית מתאימה ובעיקר חוסר הבשלות של הסביבה "לעכל" את נוכחות הכלי, הפכו אותו לכישלון מסחרי.

וכך, החזון השאפתני (והבלתי ניתן למימוש) של עולם תחבורתי חדש התפרק כמו מגדל קלפים. רק 140 אלף יחידות נמכרו מהסאגווי PT עד שהופסק ייצורו שני עשורים מאוחר יותר (הצפי היה לחצי מיליון בשנה). החברה פנתה עם הזמן לפיתוח דגמים קלים של קורקינטים וסקייטים חשמליים, כולל דגמי שטח, שבזמן פיתוח אחד מהם נהרג ג'ימי הסלדן, מי שרכש את החברה ב- 2010. סאגווי הפכה לסמל של הפער העצום בין מוצר שעל פניו נראה מתבקש מאליו, עונה על צורך ברור, ואפשרי בזכות טכנולוגיה חדשנית, לבין האתגרים הנובעים מהרגלי ודרישות הלקוח - הן ברמת השימוש הישיר שלו והן ברמת כניסה של שחקן חדש לסביבה עם אופי פעילות מסורתי.

באופן דומה ניתן להסתכל על הסאגה ארוכת השנים של שירותי המשחקים בעולם הטלוויזיה. לכאורה, מה יותר מתבקש מהיכולת לשחק על המסך בסלון, או בחדר, ללא צורך בקונסולה או במחשב גיימינג יקר. זה צורך אמיתי עם פוטנציאל עצום, קהל יעד שמוכן לשלם, ושנמצא בתחום שההתקדמות הטכנולוגית בו אדירה – הן מצד מכשירי הקצה והן מצד התשתיות. הטלוויזיות כמעט כולן חכמות - כבר מזמן שהסיכוי לראות בית בו אין לפחות אחת כזו הוא כמו למצוא מישהו בלי סמארטפון. יכולות העיבוד שלהן עולות מדור לדור, וכך גם תמיכת פיצ'רים מתקדמים ומעטפת AI משובחת. במקביל, מאז כניסת הסיבים הפכו מהירויות האינטרנט לפנומנליות ביחס לעבר, ויחד עם התפוצצות שוק שידורי הסטרימינג העולמי, הפכה הצפייה בטלוויזיה לחווית שליטה וצריכת תוכן שגרתית עבור כולנו (ובלתי נתפסת מול מה שהכרנו לפני כעשור).

ולמרות הכל, אם גיימר (ולא משנה אם הוא באמת כזה, או שכמו במקרה יוצרי תוכן פשוט אוהב להרגיש כזה ולהתהדר בתואר הזה)רוצה לשחק במשחקים "אמיתיים" (AAA games, Hardcore games) בחוויית משחק ראויה, הוא עדיין נזקק לקונסולה דוגמת ה- Xbox, פלייסטיישן, סוויץ' וכד', או להשקיע במחשב עם ביצועים גבוהים בהרבה מאלו של לפטופ של סטודנט. קיימים אמנם כמה שירותים המתיימרים לתת אופציה כזו ללא ציוד נוסף (Samsung Gaming Hub, Xbox cloud Gaming ו- Nvidia GeForce Now), אבל העובדה היא שהם עדיין נחשבים כשירותים נישתיים, יקרים למדי, ואינם חלק משירות רחב יותר בטלוויזיה. בפועל, מנוי לאחד מהם הוא עוד תוספת לתקציב "המשפחתי" (שמאותגר יותר ויותר עקב עליות מחירי פלטפורמות התוכן), ויותר מכך – הם עומדים מול אתגרים עצומים כדי לעמוד ברף רמת המשחק הנדרשת. לפני שאגש למגבלות הללו, חשוב להבין תחילה עד כמה שחקן Gaming הוא לקוח מאתגר.

אפשר לומר ב- One-liner שגיימרים – כבדים כרכים – הם אולי הלקוח הכי פחות סובלני שיש. כל שחקן, ולא משנה מה כמות שעות המשחק היומיות שלו, לא יסבול  שיהוי – Latency – ברמה של אפילו עשיריות שנייה במהירות התגובה לפעולות שלו בשלט. וזה נוגע כמעט לכל משחק מהכותרים המפורסמים והפופולריים. מה שאולי נסבל בצפייה בתוכן בסטרימינג, כמו תקיעות מדי פעם של השידור או איכות שאינה תמיד מושלמת, הוא בלתי נסלח בעולם ה- Gaming. הלקוח גם לא יסבול "לחכות" זמן רב לקבלת גישה למערכת. תורים בכניסה לשרתים בזמן עומס הם אימת חברות הפיתוח, וכבר הכחידו לא מעט משחקים. בנוסף, השחקן רוצה היצע של משחקים שווים באמת, אלו שמיליונים משחקים, ולא כאלה "נחותים" שהם בדרך כלל הפקות זולות שפותחו כדי לעמוד באתגרי שירותי המשחקים בענן.

אז מה הם האתגרים האלו? מהן הדרישות הכבדות שמקשות על עמידה בדרישת הלקוח לחוויית משתמש מידית ואיכותית? כאן מגיע שאלת "התם" מהפתיחה, שקשורה באותו מוצר שנראה כה ברור מאליו אך מבושש מלהגיע: מדוע אין עדיין חוויית משחק על מסך הטלוויזיה שיכולה באמת להשתוות לזו של קונסולה או מחשב? התשובה, באמת של החיים, נעוצה בכמה מגבלות טכנולוגיות יסודיות - כולן קשורות לדרך שבה ענן עובד.

בבסיס הבעיה עומד אתגר ה- Latency והשהיית הקלט (Input Lag), קרי הזמן שלוקח לפעולת המשתמש בשלט להגיע לשרת, לעבור עיבוד ולחזור כתגובה ויזואלית למסך. במשחקים בענן, כל פעולה (לחיצה, תנועה, ירי) נשלחת תחילה לשרת מרוחק, שם מתבצע העיבוד הגרפי, ואז וידאו דחוס מוזרם בחזרה למסך. כל שלב בתהליך מוסיף עוד עיכוב: המרחק הפיזי מהשרתים (הגבול הפיזיקלי של מהירות האור בסיבים מוסיף כ- 5ms לכל 1,000 ק"מ), זמן העיבוד בשרת להפקת הפריים הבא, קידוד הווידאו בזמן אמת ושליחה בחזרה דרך האינטרנט. התוצאה היא השהיה של 150ms-40ms יותר מאשר בקונסולה "מקומית". כשמדובר במשחקים מהירים כמו יריות, מרוצים או פעולה, השהיה כזו שוברת את תחושת הדיוק והשליטה.

אתגר שני הוא מגבלות הרשת ותחום הפס. חוויית סטרימינג של משחק דורשת מעבר עצום של נתונים, הרבה יותר מצפיה בסרט 4K למשל. נדרש חיבור קבוע מספיק רחב, יציב וללא ניתוקים. בפועל, רשתות Wi‑Fi ביתיות רחוקות מלהיות אופטימליות: הן מושפעות ממכשולים, הפרעות ועומס רשתי. גם בחיבור קווי יש לעיתים קרובות הפרעות שמקורן מהרשת הכללית. כל ירידה רגעית ברוחב הפס גורמת ל‑stutter (שיבוש של תנועה לא רציפה), איבוד פריימים או פגיעה חדה באיכות התצוגה. גם כשהחיבור חזק, התמונה שהמשתמש רואה היא ווידאו דחוס, לא תוצר גרפי גולמי שמחשב או קונסולה מרנדרים מקומית. לכן ניכרות לפעמים ירידת חדות, דחיסת צבעים ו“מריחה” בסצנות מהירות. זה דומה לצפייה ביוטיוב על קצב ביט נמוך, רק שכל פריים משפיע ישירות על החוויה האינטראקטיבית.

עניין נוסף הוא מגבלה גיאוגרפית. כדי להוריד את ה- Latency נדרשת קרבה פיזית למרכז הנתונים. במדינות קטנות או כאלה ללא תשתית שרתים מתקדמת (כמו ישראל), כל משחק מתנהל דרך שרתים אירופיים (ולעיתים אפילו בצד השני של כדור הארץ), מה שמוסיף עשרות מילישניות של עיכוב. בעולם יש ניסיונות של חברות ענן להצבת מיני‑דאטה‑סנטרים בערים מרכזיות כדי לצמצם פינג ל- 20ms ומטה, אבל ההפרש עדיין מורגש במהלך משחק אינטנסיבי. ולסיום, בניגוד לקונסולה או למחשב, שבהן השחקן שולט בכל החומרה, שירותי ענן מתמודדים עם חיבורים שונים, עדכונים תקופתיים, מגבלות רשת, סוגי מכשיר וכד', שיוצרים בפועל שכבת מורכבות שמכפילה את הסיכוי לתקלות, לאגים או חוסר אחידות בביצועים בין משתמשים.   

כך שבשורה התחתונה, למעט אי-אילו שירותים מורכבים ויקרים להחריד להקמה (שדורשים למשל בניית חוות שרתים מקומית, עם עשרות כרטיסי מסך עוצמתיים), הפתרון המתבקש (בעולם שעובר להיות ענני יותר ויותר) נשאר עדיין מורכב מידי לביצוע. וחשוב להבין שעבור אנשי טלוויזיה זה חלום של שנים. מניסיון אישי אספר לכם שהיו לי עשרות פגישות עם ספקי שירותי משחקים, שרובם ככולם נפלו הן באזור אתגר הביצועים, אבל לא פחות מכך באזור הכותרים שמוצעים ללקוח.

עולם המשחקים הוא עולם של מותגים. בליגת משחקי ה- AAA (כמו: Call of Duty, GTA, FIFA, Counter-Strike ו- Battlefield 6 שיצא זה עתה) עלויות הפיתוח הן ברמת של עשרות, אם לא מאות מיליוני דולרים. הרישיונות לשימוש במשחקים אלו יקרים בהתאמה, ולכן חברות רבות פשוט בונות ארסנל של משחקים פשוטים יותר ולא מוכרים בז'אנרים שונים, היצע שפשוט אינו אטרקטיבי למשתמש, ובטח לא יביא אותו לשלם עבור השימוש. היו אינספור ניסיונות להציע שירותים מסוג זה, שבסופו של יום לא התרוממו, ונותרו בגדר שירות נישתי מאוד, שרק מעצים את תחושת ה"איך עדיין אין משהו לגיימרים שיחסוך לנו את הכסף על קונסולה".

ובעולם קשוח שכזה, לא פלא שרבים הרימו גבה לאור הודעתה של נטפליקס בתחילת החודש על השקת פלטפורמת משחקים חדשה על גבי הטלוויזיה, שתהווה חלק מהשירות הכולל שהיא נותנת. מנכ"ל החברה, גרג פיטרס, שהציג את השירות במסגרת כנס Bloomberg Screentime בניו-יורק, הכריז כי הוא יהיה פתוח לכלל המשתמשים עם טלוויזיות חכמות ומכשירי סטרימינג דוגמת Amazon Fire TV, Roku ו- Chromecast, בתהליך הפצה שיתחיל בארה"ב, קנדה ומדינות מערב אירופה ויעבור התרחבות לחלקים נוספים בעולם במהלך השנה הבאה.

השירות יכלול חמישה משחקים מז'אנר ה- Party Games - משחקים חברתיים קלים הממוקדים סביב בילוי חברתי:

הראשון הוא Lego Party!, משחק Mini-Challenge, צבעוני וקליל, בהשראת משחקי לגו המוכרים, שעניינו תחרות של עד ארבעה משתתפים על "קוביות זהב".

השני הוא Boggle Party, גרסה חידתית לקלאסיקת עבר של חברת Hasbro, לאיתור מילים על לוח אותיות בזמן קצוב.

מספר שלוש הוא Pictionary: Game Night, משחק "ציור וניחוש" מרובה משתתפים, המאפשר ציור מהנייד וניחוש על המסך הגדול.

רביעי הוא Tetris Time Warp, עיבוד מתקדם של הקלאסיקה הוותיקה, שמאפשר חוויה בכמה "עידנים" שונים של אבולוציית המשחק.

והאחרון הוא Party Crashers: Fool Your Friends, משחק חברתי חדש מבית נטפליקס, שבו אחד השחקנים מסתיר מידע והשאר צריכים לזהות את ה"מתחזה".

כדי להשתמש בשירות המנוי ניגש לטאב חדש בשם “Games”, הממוקם בתוך אפליקציית נטפליקס בגרסת הטלוויזיה. לאחר בחירת משחק, מופיע קוד QR על גבי המסך, המשתתפים סורקים אותו עם הטלפונים שלהם, שמשמשים כבקר משחק (ב‑iPhone משתמשים באפליקציה Netflix Game Controller, באנדרואיד ישירות דרך האפליקציה הראשית). כל המשחקים זמינים ללא עלות נוספת לכל מנוי נטפליקס פעיל, ומאחר והטכנולוגיה מבוססת על סטרימינג בענן, אין צורך כמובן בחומרה ייעודית, הורדות או קונסולה - המשחקים רצים על שרתי נטפליקס בזמן אמת.

המהלך הזה הוא השלב האחרון בהיסטוריה הארוכה של נטפליקס בתחום המשחקים, שתחילתה עוד ב- 2017, עם ניסויים דווקא בתחום התוכן האינטראקטיבי. החברה השיקה אז סדרת הפקות בהן הצופה יכל להשפיע על מהלך העלילה בזמן אמת. "Puss in Book: Trapped in an Epic Tale" היה הסיפור האינטראקטיבי הראשון של נטפליקס לילדים, ו- "Black Mirror: Bandersnatch" ביצע פריצת דרך אמיתית בשילוב מנוע בחירת החלטות בזמן אמת וחוויית צפייה-משחק ייחודית. כותרים נוספים כמו You vs. Wild, Unbreakable Kimmy Schmidt: Kimmy vs. the Reverend ו‑Cat Burglar ביססו את החברה כמובילה בז׳אנר "הצפייה האינטראקטיבית", והניחו תשתית טכנולוגית למעבר לעולם המשחקים המלא.

בקיץ 2021 הכריזה נטפליקס רשמית על הקמת חטיבת משחקים פנימית בראשותו של מייק ורדו, לשעבר מנהל ב‑ EA וב‑ Facebook Gaming. המטרה היתה המובייל - בנובמבר אותה שנה הושקה פלטפורמת Netflix Games לראשונה, תחילה באפליקציית נטפליקס באנדרואיד ובהמשך גם ב‑iOS. השירות כלל חמישה משחקים (בהם שניים מבוססי סדרת הלהיט Stranger Things), והם נכללו במנוי נטפליקס, ללא פרסומות וללא מיקרו‑תשלומים. החברה, במסגרת החיפוש התמידי שלה אחר מנועי צמיחה חדשים, ביצעה כניסת All-in לתחום חדש ו"לא ממופה" של חוויות אינטרנט אינטראקטיביות כחלק מהשירות הבסיסי ללקוח.

לאחר ההשקה הראשונית, החלה נטפליקס להשקיע בבניית יכולות פיתוח ורכישת אולפנים, כמו Night School Studio (יוצרי Oxenfree), Next Games (שאחראית למשחק Stranger Things: Puzzle Tales) ו- Boss Fight Entertainment. במקביל, הקימה החברה סטודיו נוסף בהלסינקי וצוות בוונקובר – מערך אולפנים חזק שיהווה את הליבה הפנימית שלה בתחום הפיתוח. מאז נוספו עשרות משחקים לספרייה, ביניהם: Lucky Luna, Before Your Eyes, Spiritfarer: Netflix Edition, TMNT: Shredder’s Revenge ועוד. המשחקים נבחרו בקפידה: שילוב של עיבודים למותגים של נטפליקס ומשחקי אינדי איכותיים שמעניקים מוניטין אמנותי גבוה. הארסנל הרחב הזה הפך למסה אמיתית של ערך ללקוחות.

לאחר ביסוס הנוכחות במובייל, החלה נטפליקס להתכונן לשלב הבא: שירות משחקים בענן. לפני כשלוש שנים, אישרה החברה שהיא בוחנת טכנולוגיה שתאפשר לשחק בכל מסך בו נטפליקס זמינה. שנה לאחר מכן כבר החלו ניסויים מוגבלים ראשונים בקנדה ובבריטניה של משחקים שניתן לשחק בטלוויזיה ובדפדפן דרך ענן, כולל שלט על בסיס שימוש בסמארטפון. עתה כאמור, הגיעה החשיפה המפתיעה (למדי) של שירות משחקים על גבי הטלוויזיה. ההיצע כמו שראינו, נמצא בגזרה מאוד ברורה של אינטראקציה חברתית, ללא יומרה או תכנון להפוך לחוויית Gaming כמו שרובנו נפרש אותה. אז מה בעצם הפואנטה של ההשקה הזו? 

התשובה נמצאת בשני מישורים. הראשון נוגע ישירות למוצר וליצירת "סלון חברתי" עם חוויה בידורית חדשה, שבה החדר המרכזי הופך למוקד של פעילות אינטראקטיבית משותפת. לא רק מקום לצפייה פסיבית, אלא גם לזמן איכות קבוצתי סביב המשחקים.​ נטפליקס בחרה במודע את ז'אנר "המסיבה", תוך שכל משתתף שולט במשחק מהטלפון הנייד והמשחק עצמו מוקרן על גבי הטלוויזיה המרכזית. עיצוב חוויית המשחקים מתבסס על עקרונות של שיתוף פעולה, תחרותיות ידידותית והומור, כדי לעודד אנשים לשבת יחד בסלון ולבלות ערב בהשראת משחקי הקופסה המסורתיים.​ אין צורך בבקרי משחק או תהליך התקנה - פשוט נכנסים לאפליקציית נטפליקס, סורקים קוד QR עם הסמארטפון ומתחילים לשחק.

המהלך נועד למנף את עוצמת הסלון כמקום שבו מתבצעת "צריכת בידור קבוצתית" ולחזק את המותג כמרכז בילוי עם חברים ומשפחה. אפשר לקרוא לזה גם "האב חברתי", שייצור זיקה אמוציונלית עמוקה יותר בין נטפליקס ללקוחותיה, דרך חוויות משותפות של צחוק ושיחה, ולא רק צריכה פאסיבית של תוכן. נטפליקס זיהתה שבשוק שירותי הסטרימינג רוב הזמן בסלון מתרכז סביב צפייה בסרטים וסדרות, והיא רוצה להפוך אותו למקום מולטי-פונקציונלי, עם מעבר טבעי בין צפייה למשחק.

אם נתבונן על כל זה מהמישור של האסטרטגיה הגדולה, השקת שירות המשחקים בטלוויזיה מכוונת להפוך את נטפליקס מפלטפורמת סטרימינג ל"סופר-פלטפורמה" בידורית, שמאגדת גם צפייה פסיבית וגם שימוש אינטראקטיבי. ייווצר כאן עוגן של הגברת זמן השימוש והמעורבות, וממנו הפחתת נטישה ע"י חיזוק הערך שמקבל הלקוח. נטפליקס תהנה גם מחיזוק מותגי ופיננסי ע"י שימוש בתוכן ו- IP מקוריים שלה (כמו Stranger Things), ותיצור "לולאה" בין הצפייה בסדרות והשימוש במשחקי Theme המבוססים על עלילתן.

בסופו של יום זו אסטרטגיה מאוד פשוטה ומחודדת, שבאה לידי ביטוי גם בפעילותה של נטפליקס בתחום שידורי ה- Live, נושא שכתבתי עליו בפוסט המתאר כיצד הפכו להיות היהלום האחרון בעולם הטלוויזיה. סידרת "בלוני הניסוי" ששחררה החברה בשידור אירועי ספורט מסקרנים (ואולי אף פרובוקטיביים, כמו קרב האגרוף של טייסון נגד פול), העמידה את התעשייה כולה מול אמירה חדה של השחקנית המובילה על מעבר "רשמי" לחיפוש אחר מנועי צמיחה חדשים. החלטה נדרשת ובאותו זמן אמיצה בעולם שעומד מול אתגרים של הוצאות תוכן עצומות וריבוי מתחרים.

וכמו שנטפליקס לא נרתעה מהמורכבות העסקית של כניסה לתחום שנשלט ע"י הרשתות הוותיקות ומהווה עבורה כחברת סטרימינג אתגר טכנולוגי גדול, כך היא לא חוששת לעבוד בתכנית סדורה לכניסה חכמה לעולם עם ציפיות לקוח קשוחות והוצאות הקמה כה גבוהות. שימו לב גם לשינוי הממשקי שעשתה לאחרונה, אותו היתה חייבת לעשות מול התקדמות המתחרות בעולם ה- UI. הוספתו של התפריט העליון כבר החלה לרמז על הפרדה חכמה יותר של קטגוריות כלליות לחידוד צריכת התוכן של הלקוח, אולי אפילו סוג של "הכנה למזגן" להצטרפותם שירותים נוספים, לצד שיפור זרימת התנועה של הלקוח בממשק ורמת הפרסונליזציה לה הוא זוכה.

אז נטפליקס, עושה לנו פה בעצם "נטפליקס". מביאה את ה- DNA של להיות המובילה בחדשנות גם לעולם המשחקים, עם קונספט ברור של הפיכתה לשירות שמציע את כל סוגי התוכן. יש לה יכולת להעניק חוויה ייחודית והרמונית, למנף את הדאטה האיכותית שלה וקהילת המשתמשים העצומה שנאמנה לה, ולהמר, כמו שהיא אוהבת, על חזון שאפתני. הפעם, זו בשורת הבידור המשולב. וכאן, בניגוד להולכי הרגל על מדרכות הערים הגדולות שלא הצליחו לעכל את הכלי המוזר הזה שנקרא "סאגווי", זרועות קהל המשתמשים פתוחות לקבל רעיונות חדשים, מבית היוצר של שירות מוכר, ולגלות עולם חדש של בילוי משפחתי בסלון, כמו בימי המונופול, הריסק והטקטיקו האהובים.