רכבל ה- TV – כך טיפסה אולימפיאדת החורף לפסגת שידורי הטלוויזיה

התלכדות שיא של תשתיות שידור מרחוק, טכנולוגיות הפקה, ניהול מידע ב- AI וחדשנות ממשקית יצרה חווית צפיית ספורט חסרת תקדים

ביום חורפי אחד באמצע פברואר 1908, בכפר קטן ביער השחור בגרמניה, בעל פונדק בשם רוברט וינטרהאלדר החליט שנממאס לו לראות את האורחים שלו מאבדים נשימה עוד לפני שהם בכלל מתחילים לגלוש. ליד הבית שלו זרם נחל קטן שסובב גלגל טחנה, ויום אחד הוא הבין שאפשר לחבר לגלגל הזה משהו אחר לגמרי: כבל פלדה שעולה במעלה המדרון.

וינטרהאלדר מתח את הכבל לאורך גבעה של כמה מאות מטרים, חיבר אליו תפסנים ידניים מאולתרים והזמין את האורחים “להיתלות” עליו בדרך למעלה. בהברקה אחת השתנתה כל חוויית הגלישה - לא עוד עלייה ארוכה ברגל לטובת גלישה אחת במורד, אלא מחזור אינסופי של עלייה–גלישה–עלייה-גלישה, על אותו הר, עם אותו שלג, רק על מערכת שעובדת בשביל הגולש. 

כמה עשרות שנים אחר כך, בצידו השני של העולם, מהנדס רכבות בחברת Union Pacific בשם ג׳יימס קרן, לוקח רעיון ממערכת טעינת בננות לאוניות, הופך את הווים לכיסאות, ותולה את הגולשים באוויר באתר הסקי סאן‑וולי באיידהו. מעתה, כבר לא מדובר בכבל אחד ובגבעה אחת, אלא ביצירת רשת שלמה של מעליות – כיסאות, גונדולות, T‑bar – שמחברת בין עמקים, פסגות ומסלולים בצבעים שונים.

וכך בתהליך אבולוציוני מתמשך של חדשנות, שלושה אלמנטים התחברו: ההר עצמו, עם המסלולים והשלג; המעליות, שמביאות את הגולש לכל נקודה כמעט בלי מאמץ; והמפה, שמסמנת צבעים, מסלולים וצמתים. יחד הם הופכים “הר מושלג” לחוויה שלמה, מקום בו כל גולש מרכיב לעצמו יום אחר, למרות שעובדים עם אותו נוף ואותה פיזיקה. זה הרגע שבו ההר מפסיק להיות רק הר ונולד מה שאנחנו היום קוראים לו אתר סקי מודרני, עם רכבל וחוויית גלישה מתקדמת שכאילו היו שם מאז ומעולם.

אולימפיאדות תמיד היו סוג של "שדה ניסוי" לטכנולוגיות השידור וחוויית הצפייה המתקדמות ביותר, החל מהשידורים הבינלאומיים הראשונים באולימפיאדת טוקיו ב- 1964, ועד ההתמודדות של NBC באולימפיאדת פריז לפני כשנתיים עם עידן חדש של הצפת תוכן: עניין עצום של מיליארדי צופים, כמות בלתי נתפסת של שעות צילום, ומגוון ענפים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו של אתגרים ופוטנציאל לשדרוג, הן ברמת האינפורמציה והן בסגנון הצילום עצמו.

ואכן, בכל אולימפיאדה מושקים ומשודרגים אלמנטים חדשניים בזירות הממשק והפיצ'רים, הנגשה וויזואליזציה של מידע וסטטיסטיקות, ניהול פרסונלי של זמני הצפייה והתפתחויות דרמטיות באיכות השידור ומהירותו. מאז פריז 2024 חודדה נקודת המוצא, והיא רלוונטית לכל אירועי הספורט הגדולים, ובמקרה על האולימפיאדות היא על סטרואידים – הצופה מצפה לראות, את מה שהוא רוצה לראות, מתי שהוא רוצה לראות.

כש- "Winter is Coming": למה אולימפיאדת חורף היא אתגר שידורי אחר לגמרי

אם פריז הייתה מבחן בגרות לעידן הצפת התוכן, אז מילאן-קורטינה 2026 היא תואר שני בשידור בתנאי שטח. אולימפיאדת חורף מוסיפה לכל אתגרי השידור האולימפי "הרגיל" (לו״ז אינסופי, אזורי זמן, מאות מקצים) עוד שכבה של מורכבות: הרים פתוחים עם מזג אוויר הפכפך, תנאי תאורה משתנים בקצב של ענן, ענפי שלג מהירים שקשה לעקוב אחריהם בעין ואולמות קרח שבהם העיניים והמצלמות צריכות להבדיל בין לבן ללבנבן. כל זה צריך להתכנס לחוויית צפייה אחת שנראית חלקה – בין אם צופים בשידור בטלוויזיית 4K בסלון או על מסך אנכי במובייל ברכבת.

במציאות המורכבת הזו, שלושת הצירים המרכזיים בשידור – טכנולוגיית ההפקה, שכבת הגרפיקה והמידע, וחוויית הצפייה על המסך – חייבים לעבוד יחד. באולימפיאדת החורף השנה, שלושת הצירים האלה לא רק עובדים יחד – הם מגיעים לשיא חדש. פעם, מרכז השידור של תחרות סקי היה משאית שחונה ליד המסלול. היום, התהליך מתחיל מאתרי התחרויות על ההר, עובר דרך חדרי הבקרה במילאנו וסטמפורד, ומסתיים ברגע שבו אתה מחליט אם לראות את הגולש הבא ב‑Full Screen או כחלק מ‑ Multiview עם עוד שלושה מסלולים.

קפיצת מדרגה תשתיתית: שידורים מרחוק, עריכה ושליטה במצלמות מכל מקום

הפקה על גבי IP ו‑Remote Production

במקום מעגלים סגורים ומשאיות שידור מבודדות, השידורים במילאן-קורטינה 2026 רצים על תשתית IP רחבה עם מרכז שידורים במילאנו שמחבר וידאו, אודיו ודאטה באיכות גבוהה בין אתרי התחרויות באיטליה למתקני NBC בארה״ב. השליטה במצלמות, ב‑Shading ובניתוב נעשית בצורה מרוכזת מסטמפורד וניו‑יורק, כך שאתרי התחרויות עצמם הופכים בעיקר ל”אוספי סיגנלים” חכמים. מאחורי הקלעים הכל נשען על רשת MPLS עם ניהול וניתוב מתקדמים, שמאפשרים לתכנן קיבולת, לעקוב אחרי עומסים ולזהות תקלות בזמן אמת, כשעשרות ג׳יגות של וידאו חי זורמים כל הזמן הלוך‑חזור. 

יותר מצלמות, יותר עומק תמונה

על ההר ובאולמות התחרויות פרוסות מעל למאה מצלמות HDC של Sony, ב‑ HDR 1080p ובקצבי פריימים גבוהים, שמכסות מסלולי סקי, זירות קרח, אולפנים ומתחמי ראיונות. אליהן מצטרפות מצלמות PTZ רובוטיות ומצלמות “סינמטיות” שמספקות Beauty Shots וזוויות מיוחדות שלא היו קיימות בדורות קודמים של שידור. התוצאה היא הרבה יותר פידים חיים מכל רגע נתון – חומר גלם שמזין גם את השידור הליניארי וגם את כל שכבת הסטרימינג וההיילייטס.

עדשות, קידוד ו‑Transport

המצלמות נשענות על צי של יותר ממאה עדשות UHD של Canon, שמסוגלות לכסות גם זום ארוך מקצה ההר וגם תקריבים על המתחרים באולם סגור. מערכות Encoding ו‑Contribution דוחסות את הווידאו ב‑HDR  ומעבירות אותו בסיבים ובלוויין, תוך ניצול אגרסיבי של רוחב הפס כך שאפשר ״להעביר יותר מצלמות מאי פעם” באותה צנרת.

אודיו ברמת Sound-design

הווידאו מלווה בשכבת אודיו צפופה: מיקרופוני Shotgun לאקשן, מיקרופוני אווירה, מערכות אלחוט ואוזניות שידור, כולם מוזנים חזרה לאותה תשתית IP. כך אותו סאונד משמש גם את שידורי הטלוויזיה הליניאריים וגם את הפלטפורמות הדיגיטליות עם טיפול אחיד בדינמיקה ובמיקס. השורה התחתונה: הפיכת ההפקה מגוף מסורבל שנלחם על כל מצלמה – לפלטפורמה גמישה, שבה אפשר להזיז משאבים בין ענפים ואולפנים כמעט כמו שינוי קונפיגורציה בתוכנה. 

מלוח תוצאות לגרפיקה מרחבית ו‑ AR

גרפיקה ודאטה בזמן אמת

רשת NBC, שאחראית על ההפקה ועל זכויות השידור של המשחקים בארצות‑הברית, בונה מעל הווידאו שכבה צפופה של גרפיקה ונתונים בזמן אמת. במקום לכתוב רק את שם הספורטאי והתוצאה, מערכות הגרפיקה מייצרות את כל מה שאנחנו רגילים לראות על המסך – לוח תוצאות מתעדכן, טבלאות דירוג, פסי מידע בתחתית המסך ותוויות שמופיעות ליד כל מקצה. מערכות דאטה ייעודיות מושכות את הזמנים, הניקוד והמיקומים הרשמיים מעשרות ענפים (מהחלקה אמנותית וסקי אלפיני ועד סנובורד וקרלינג) ומזרימות אותם גם לשידורי הטלוויזיה וגם לפלטפורמות הדיגיטליות.

השילוב הזה מאפשר למשל ל- Peacock (שירות הסטרימינג של NBCUniversal, שהוא גם הבית המרכזי לשידורי הספורט והאולימפיאדה של הרשת) להציג על גבי הווידאו שכבת נתונים חיה עם אותה גרפיקה מוכרת, בלי ההפרדה הישנה בין “מה שהולך בטלוויזיה” לבין “מה שמופיע באפליקציה”. מאחורי הקלעים הכל רץ על מנועי גרפיקה מקצועיים ושירותי דאטה של עולם השידור, אבל על המסך זה מרגיש פשוט כמו טלוויזיה שיודעת הכול בזמן אמת. 

אולפן AR: כשהמסלול קופץ אל תוך הסט

באולפנים בקורטינה, שכבת ה‑AR הופכת את הסט מ”חדר עם מסך מאחור” למעין חמ"ל אולימפי. פתאום מופיע באמצע האולפן מסלול סקי 3D קטן, עם קו ירידה מסומן, מהירויות וגבהים, שהפרשנים יכולים “להניח עליו אצבע” ולהראות בדיוק באיזה שער הגולש איבד זמן. באייטמים אחרים המסלול מתחלף במפת הר תלת־ממדית, שעליה מצוירת תנועת הספורטאים, וכך שאפשר לראות בקלות מי חתך קו, מי פתח יותר מדי, ואיפה כולם נפגשים בספליט‑טיים. השילוב בין הגרפיקה הזאת לבין מצלמות ניידות ו‑Spidercam, שעוקבות אחרי תנועת המגיש בעזרת מערכות Tracking, מאפשר לו פשוט ללכת בתוך התמונה, לעמוד “על” קטע המסלול או ליד קו הגובה ולדבר על הגרף כאילו הוא חלק מהסט ולא משהו שמרחף ברקע.​

קירות LED כאולפן‑דאשבורד

במקום מסך טלוויזיה אחד שתלוי מאחורי המגיש, האולפן המרכזי של האולימפיאדה בנוי כמעט כולו מקירות LED – לוחות ענק שהם בעצם מסכים רציפים ברזולוציה גבוהה. זה אומר שהקיר מאחורי המגיש יכול ברגע אחד להיות חלון פתוח למסלול בגלישה, ברגע הבא להפוך למפת איטליה שמראה איפה בדיוק מתקיימת כל תחרות, ואז ללוח מדליות שמתעדכן בזמן אמת. החומרה הזאת מאפשרת גם לפצל את הקיר לכמה “פאנלים” שונים: בצד אחד רואים שידור חי מההר, בצד שני גרף מהירויות של הגולש האחרון, ובתחתית רצועה קטנה שמציגה מי עלה עכשיו למקום הראשון.

כשהקירות האלה הם חלק מהעיצוב ולא רק “פלזמה ברקע”, האולפן מתחיל להתנהג כמו חדר מצב: המגישים לא רק מדברים על מה שקרה, הם עומדים בתוך הנתונים – ליד לוח המדליות, מול מפת המסלולים, או לצד הטבלה שמראה מי עוד בדרך לפודיום. אם פעם קיבלנו גרפיקה בסיסית ולוח תוצאות קטן, בקורטינה היא הפכה לדשבורד מלא שמפרק את האולימפיאדה לכמה שכבות ויזואליות – כשהכול עדיין נכנס למסך אחד בסלון.

חווית הצפייה ב- Peacock: כך נראית אולימפיאדה על מסך שאפשר להרכיב

שירות הסטרימינג Peacock, השייך NBCUniversal, הוא כאמור האפליקציה בה רוב הצופים בארה״ב רואים את האולימפיאדה בלייב, בהקלטה ובתקצירים. זה המקום שבו כל מה שנבנה כשתשתית (מצלמות, IP, גרפיקה, נתונים) מתורגם למשהו שהצופה מרגיש על הטלוויזיה ועל הטלפון.

יכולות Multiview: לא לזפזפ – לפרוס הכול על המסך

במקום ערוץ אחד בכל פעם, Peacock מאפשרת מצב צפייה שבו המסך מתחלק לכמה חלונות קטנים – עד ארבעה אירועים שונים במקביל. במצב אחד, Discovery Multiview, האפליקציה כבר מרכיבה עבור הצופה “קיר מסכים אולימפי”: חלון עם סקי, חלון עם בובסלייד, חלון עם החלקה ועוד אחד עם הוקי. הצוות של NBC בוחר את השילובים המעניינים ביותר כדי לא לפספס את הרגעים הגדולים, גם בענפים שאינם הפופולריים ביותר.

במצב אחר, יותר עבור “חובבי‑ז׳אנר”, ניתן לראות כמה זוויות מאותו ענף: כמה משטחי קרלינג, כמה משחקי הוקי, או כמה מצלמות מאותה זירת קרח. בכל רגע ניתן ללחוץ על אחד החלונות כדי להפוך אותו למסך מלא, ואז לחזור למסך המחולק. במקום לזפזפ קדימה‑אחורה בין ערוצים, אפשר פשוט לפרוס הכול מול העיניים, ולהזיז עם השלט את הפוקוס למקום "הכי חם" עכשיו.

מסכים מותאמים ב- Rinkside Live: אחד לטלוויזיה ואחר לנייד

ה- Rinkside Live הוא שם כללי לחוויית צפייה שמסתובבת סביב משטח הקרח, אבל נראית אחרת לגמרי לפי המכשיר: בטלפונים זה נראה יותר כמו פיד חברתי מ “ערוץ” - וידאו אנכי שמתעדכן, זוויות מתחלפות, היילייטס קצרים, הכל בפורמט שמזכיר סטוריז. הרעיון הוא לבנות מסך ורטיקלי שמרגיש טבעי ביד, לא סתם לדחוף את השידור הרגיל למסך צר.

בטלוויזיות, טאבלטים והמחשב, אותו Rinkside הופך לקיר מצלמות מלא: חלון מהספסל, חלון מהמאמן, חלון מלמעלה ועוד. הצופה רואה כמה זוויות בו- זמנית, ובכל רגע נתון יכול להגדיל את זו שמעניינת אותו. במילים פשוטות, אותו משחק החלקה או הוקי נראה אחרת לגמרי על הטלוויזיה ועל הנייד – לא אותו פיד עם יחס מסך שונה, אלא שתי חוויות צפייה שמותאמות מראש לאופן בו אנחנו מחזיקים כל מסך.

אחרי השידור החי: תקצירים חכמים וערוץ “תזפזפו בשבילי”

ב- Peacock הבינו שרובנו לא חיים לפי שעון איטליה, אז הם הוסיפו שכבה שנועדה דווקא לזמן שבו הצופה אינו "זמין" בשעת הלייב. Can't Miss Highlights הוא פיד ורטיקלי במובייל של תקצירים קצרים של האולימפיאדה (אותו עיקרון כמו סטוריז). בבוקר שאחרי השידור החי אפשר לגלול ולעבור ברצף על כל הגולשים, השערים והנפילות, בלי לחפש ידנית “איפה היה משהו מעניין”.

מכיוון שונה מגיע Gold Zone, שהוא בעצם ערוץ - שמחליף בשביל הצופה ערוצים. הוא “קופץ” בין האירועים החמים, עובר ממקצה למקצה, ויוצר שידור רציף של רגעי שיא. זה טוב במיוחד כשרוצים להרגיש בעניינים, אבל לא בא לנו לבחור כל הזמן אחרי ספורט לעקוב עכשיו. שני אלו יחד הופכים את האולימפיאדה ממשהו שצריך “לפנות זמן ולהספיק להתיישב בזמן בשבילו”, למשהו שמחכה בפיד – בלייב או אחר‑כך.

שכבת משחק: לא רק לראות, גם לשחק עם האולימפיאדה

על כל זה נוספה גם שכבה משחקית באפליקציית המובייל. מצד אחד משחקי Prediction - מי ינצח בגמר, כמה מדליות תיקח מדינה מסוימת, מה תהיה התוצאה במקצה רבע הגמר וכו'. מהצד השני הועלה ארסנל חידוני Trivia ו‑Olympics Picks יומיים: שאלות ידע על ספורטאים, היסטוריית אולימפיאדות, שיאים, ועוד. לא מדובר סתם במשחקי קז’ואל "צדדיים”, אלא דרך לגרום לצופה להרגיש בתוך האירוע – בנוסף לצפייה במשחק, יש גם התרגשות סביב הצלחת הניחושים או רמת הידע.

אז מה יוצא על המסך?

כשמחברים את כל החלקים – Multiview, Rinkside, התקצירים האנכיים, Gold Zone והמשחקים – מקבלים אולימפיאדה שנמצאת על כמה מצבי צפייה בו‑זמנית: אפשר לראות לייב, לקבל תקצירים בבוקר, לשים “ערוץ שמדלג בשבילך” ברקע, ולהעביר את הזמן עם ניחושים וחידות – הכול מאותו שירות, וכחלק מהחוויה הכוללת. זו כבר לא רק שאלה של “באיזה ערוץ משדרים את המשחק?”, אלא “איך בא לי לראות את המשחק?", כחלון אחד גדול, כקיר מסכים, כסטוריז בדרך לעבודה, או כמשחק ניחושים בערב.

צ׳אט חכם ומסך מדריך שידורים – כדי לעשות סדר במבול התוכן

מעל כל המצלמות, האולפנים וחווית הצפייה ב‑Peacock, יש שתי שכבות קריטיות שמסייעות לצופה לא ללכת לאיבוד מול היצע השידורים העצום שמוגש לו:

הראשונה היא OLI - העוזר האולימפי החכם של NBCUniversal. הצ׳אט‑בוט הייעודי הזה מופיע באתרי NBC ובאפליקציות, ובמקום לחפש בתפריטים אחר שידור מסוים, פונים אליו בשפה חופשית שאומנה במיוחד לאולימפיאדה, למשל: מתי תחרות גמר ההחלקה האומנותית?, איפה רואים עכשיו את משחק ההוקי של נבחרת קנדה, או מה מצב המדליות של המארחת איטליה?

העוזר מחובר למידע הרשמי של המשחקים, כך שהתשובות שלו מבוססות על דאטה מעודכן ולא על מידע לא רלוונטי (כמו במקרה של סדרת שלבי גמר בזו אחר זו), או כמובן ניחושים. ה- OLI גם לא מסתפק בלענות – הוא עוזר לפעול. אם הצופה למשל מצא דרכו תחרת שמעניינת אותו, הצ'אט יכול להציע להוסיף אותה ליומן, לשלוח תזכורת לפני שהיא מתחילה ולפתוח את השידור ב‑NBC או ב‑Peacock בלחיצה אחת.

השכבה השנייה היא ה- Olympic Hub – מדריך השידורים הוויזואלי. זהו מסך בית אחד, בתוך האתרים והאפליקציות של NBC, שמרכז את כל ה”איפה ומתי”: לו"ז של מה משודר היום ומה מגיע בהמשך, טבלת מדליות שמתעדכנת בזמן אמת, אריחים חיים של שידורים שרצים ברגע זה (ומאפשרים בלחיצה אחת לעבור לשידור) וכד'. במקום לקפוץ בין ערוצים ותפריטים, נכנסים ל‑Hub ורואים תמונת מצב אחודה של מה רץ עכשיו, מה כדאי לסמן להמשך, מי מוביל במדליות.

באולימפיאדה יש מאות מקצים, בעשרות ענפים, ובשעות שלא תמיד מתיישבות עם החיים. בלי שכבת ניווט חכמה, כל מה שתיארנו קודם – IP, Multiview, Rinkside, תקצירים ומשחקים – יכול להפוך לרעש. השילוב של ה- OLI וה‑Olympic Hub מתרגם את הכול לשאלה אחת פשוטה: לא רק “מה משודר עכשיו?”, אלא “מה כדאי לי לראות עכשיו, ואיך אני מגיע לשם בשתי הקשות?”

הגל השלישי: למה קורטינה היא קפיצת מדרגה אמיתית

אם מסתכלים אחורה על דברי ימי הטלוויזיה, אפשר לזהות די בקלות שני “גלים” גדולים: הגל הראשון היה גל הפיקסלים – מעבר מ‑SD ל‑HD, אחר כך ל‑4K ו‑HDR, עוד ערוצים, עוד חדות. הגל השני היה גל הסטרימינג – “אותו שידור, אבל באפליקציה”: אפשר לבחור ערוץ, לראות החמצות, לצפות מתי שנוח. אולימפיאדת החורף בקורטינה מסמנת את תחילתו של גל שלישי. לא עוד שדרוג של איכות התמונה או הוספת עוד אפליקציה, אלא מצב שבו כמה צירים שונים מתיישרים סוף‑סוף ביחד, על אותו “הר שידור”:

• תשתית IP והפקה מרחוק שמאפשרות להגדיל דרמטית את כמות הפידים, הזוויות והגמישות – כאילו פתאום נוספו עוד ועוד רכבלים ומסלולים שאפשר לפתוח בכל רגע

• אולפנים, גרפיקה ו‑ AR שהופכים את “שכבת הסיפור” לממשק מידע חי – לא רק כתובית עם שם ותוצאה, אלא חדר מצב שמצייר לך את ההר, את המסלול ואת הנתונים בזמן אמת

• חוויית צפייה דיגיטלית מרובדת – Multiview, Rinkside, תקצירים אנכיים, Gold Zone ומשחקי ניחושים – שמאפשרת לבחור לא רק מה לראות, אלא גם איך לראות: כקיר מסכים, כפיד סטוריז, כערוץ אחד שמדלג בין ערוצים, או כמשחק שהצופה משתתף בו

• מדריך חכם וצ׳אט אולימפי (OLI וה‑Hub) שמנסים לפתור את בעיית הניווט, ובתוך כל סופת השידורים העצומה עוזרים להגיע בדיוק למה שמעניין, עכשיו, בלי ללכת לאיבוד

יחד, זו כבר לא עוד אולימפיאדה עם עוד ערוץ HD ועוד אפליקציה. זה הרגע שבו הר השידור האולימפי מקבל סוף‑סוף רכבל מודרני, מפה מפורטת ורשת מסלולים – והגולש, שהוא הצופה, בוחר איך להרכיב לעצמו את היום על המסך: מסלול לייב תלול של תחרויות, שביל כחול של היילייטס בבוקר, או רכבל איטי שעובר דרך Gold Zone ומשחקי ניחושים בנייד. ואולי, מי יודע, בפעם הבאה שמישהו יגיד Winter is coming, יהיה קצת קשה לא לחשוב על מה זה עושה לטלוויזיה – ולא רק לשבע הממלכות.